כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פארס

פסק דין

תביעה כספית ע"ס 52587 ₪ (נכון ליום הגשת התביעה). הצדדים הסמיכוני לתן את פסק הדין לפי סע' 79א לחוק בתי המשפט והגישו סיכומים בכתב. התוצאה לא תנומק ויש בה משום קניית סיכון הדדי, אך אאזכר עיקרי טענות הצדדים.

1. חברת עפר הגליל נתבעה בזמנו בבימ"ש השלום בנצרת בתביעת שיבוב על ידי מנורה חברה לביטוח בע"מ, בגין נזקי רכוש. התובעת היא מי שבטחה את עפר הגליל. בהתאמה, אף הייצוג לעפר הגליל באותו הליך - הועמד לאחרונה מטעם התובעת. עם זאת התובעת עצמה לא הוספה באותו הליך כבעלת דין. התביעה שם התקבלה. הנתבע שהיה צד ג' באותה תביעה, חויב לשפות את עפר הגליל ב 75% מהסכום בו חויבה האחרונה כלפי "מנורה" וכן לשלם לעפר הגליל הוצאות משפט. בערעור שהגישה התובעת הושגה פשרה שקבלה תוקף של פסק דין ב 10.2.04. בגדרה של הפשרה הוקטן החיוב הכספי של התובעת כלפי "מנורה" ובהתאם הוקטן חלקו של הנתבע כלפי התובעת. התובעת שלמה חיובה הפסוק כלפי מנורה, בסך 32921 ₪. הסכום שולם ב 25.2.04.

2. הנתבע לעומת זאת לא שיפה את עפר הגליל כפי חיובו בפסק הדין. לפיכך התובעת (שכאמור לא הוספה כבעלת דין) פתחה בשם עפר הגליל, בתורת הזוכה, תיק הוצאה לפועל כנגד הנתבע. מנהלה של עפר הגליל נתן לנתבע מכתב מ 26.1.06 בו ציין הנתבע אינו חב לעפר הגליל כל חוב. בעקבות אותו מכתב נסגר תיק ההוצאה לפועל כנגד הנתבע, ולבקשת האחרון. התובעת הגישה בקשה לביטול ההחלטה, ובהחלטת ראש ההוצל"פ מיום 19.6.07 נקבע כי אם אכן התובעת היא שזכאית לכספים במקום עפר הגליל שצוינה בתורת הזוכה יש להגיש בקשה לשינוי פרטי זוכה, היינו מעפר הגליל לתובעת, נתמכת בתצהיר אותו מנהל שנתן לנתבע את המכתב, שיבאר פשר המכתב. לכתב התביעה צורף אכן תצהיר שגבתה התובעת מאותו מנהל , מ 2.7.10 . בתצהיר פורט כי אותו מכתב שנתן לנתבע, התייחס בכלל ליחסים המסחריים ולא לסכום החיוב הפסוק באותו תביעה בה חויב הנתבע כצד שלישי. וכי התובעת זכאית לאותו סכום מן הנתבע, בתורת מי ששלמה לעפר הגליל, ובאה בנעליה מכוח חוק חוזה הביטוח.

אלא שהתובעת לא פעלה לשינוי שם הזוכה בתיק ההוצל"פ, ולטעמה לאחר בדיקה משפטית – מנועה היתה מעשות כן, שכן לא הוספה כצד ישיר לפסה"ד מכוחו נפתח תיק ההוצל"פ. משכך, הדרך היחידה הפתוחה בפניה הנה להגיש תביעה נפרדת. התובעת מפנה כאן לע"א 4155/07 קיבוץ שדה נחום נ' זועבי.

תביעה זו אפוא הנה לתשלום חלקו של הנתבע על פי אותו חיוב בפסה"ד בו חויב לשפות את עפר הגליל כצד שלישי, בהודעה ששלחה לו האחרונה. וכן לתשלום הוצאות שהוסבו לתובעת בגין פתיחת תיק ההוצאה לפועל.

3. הנתבע העלה טענת היעדר יריבות שכן הזוכה בתיק ההוצל"פ הנה עפר הגליל, וכן טענת התיישנות, שכן לדידו מתחיל המרוץ מ 25.2.04 (מועד התשלום ששלמה התובעת) או אף מוקדם יותר בעת אירוע הנזק מ 1993. לשיטתו אין האירוע של פתיחת או סגירת תיק הוצל"פ מקים את החיוב ואין לו דבר וחצי דבר עם תחילת מרוץ ההתיישנות. עוד טען כי פוליסת הביטוח שהוצגה בידי התובעת הנה על שם מנהלה ובעל מניותיה של עפר הגליל ולא עפר הגליל עצמה (היינו טענת היעדר יריבות ותשלום של חב' הביטוח כמתנדבת). לגופו של ענין טען כי אותו מנהל של עפר הגליל (שהלך לעולמו) נתן בידיו מכתב המאשר כאמור כי אין כל חוב שלו לעפר הגליל. היינו שהטענה היא שבהתחשבנות השוטפת והקיזוזים שבין עפר הגליל לנתבע סולק גם החוב נשוא התביעה לעפר הגליל וממילא אין התובעת יכולה לתבעו מכוח סע' 62 לחוק חוזה הביטוח. לא הוצג כיצד ומתי נפרע הסכום לעפר הגליל ולו על דרך קיזוז (הרי אם סולק על דרך קיזוז היה צריך להיות חשבון אחד או יותר של עפר הגליל ששולם רק בחלקו או בכלל לא בשל אותו קיזוז). מכל מקום טוען הנתבע כי אין לתצהיר זה כל משקל הואיל ונמנע ממנו לחקור את עורכו, והמועד בו ניתן התצהיר היה שבועיים לערך לפני פטירת המנוח, שמצבו הבריאותי לא היה שפיר. בנוסף טען למעשה בי"ד ולשיהוי שגרם לו נזק ראייתי.

4. התובעת מפנה לכך כי ברגע ששלמה בשם מבוטחה ב 2004 החיוב הפסוק למנורה, בגינו חויב הנתבע כצד שלישי בשיפוי המבוטח (בשעור 75%) – עוברת אליה זכותו של המבוטח מכוח תחלוף (סע' 62 לחוק חוזה הביטוח). משנדדה הזכות – ממילא שוב לא היה המבוטח מוסמך לוותר או להתחשבן לאחר מכן על מה שכבר אינו שלו, ולכן אין רלבנטיות לאותו מכתב מ 2006. ביחס לטענת היעדר היריבות והתשלום כמתנדבת (מחמת העובדה שהפוליסה הוצאה על שם בעל המניות אישית) מציינת התובעת אותו בעלים של עפר הגליל ניהל עסקיו רק באמצעות החברה, ולא בנפרד ולכן ממילא לא זקוק היה לפוליסה על שמו אישית, וברור היה שהפוליסה מבטחת את חברת עפר הגליל. והתובעת רשאית להינות מן החזקה שכמבטחת אינה פועלת כמתנדבת. ביחס לטענה שאין לייחס משקל לתצהיר – טוענת התובעת שהנתבע עצמו מבקש לייחס משקל למכתב של אותו מנהל שהלך לעולמו.

אשר למועד בו החל מרוץ ההתיישנות – התובעת טוענת שיש לראות במועד סגירת תיק ההוצל"פ (ולמעשה במועד בו דחה ראש ההוצל"פ את הבקשה לפתוח מחדש את התיק, ביוני 2007) את המועד ממנו החל מירוץ ההתיישנות. שכן עובר לכך לא היה לאל ידה להגיש תביעה עצמאית שכן פעלה בגדרו של תיק הוצל"פ פתוח , אמנם לא על שמה כזוכה, כנגד הנתבע. ולו גבתה החוב בתיק ההוצל"פ לא היה צורך בהגשת התביעה. ביחס לטענת השיהוי טוענת הנתבעת שהטענה אינה נהירה שכן כנגד הנתבע קיים פסק דין חלוט שהוא אינו כופר בו, וטענותיו בהליך זה הנן משפטיות בלבד.

5. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים אני מחייב הנתבע לשלם לתובעת בתוך 30 יום את הסכומים הבאים:

א. 9000 ₪.

ב. שכ"ט עו"ד בסך כולל של 1600 ₪ (בשים לב לדרך הדיונית ולסכום שנפסק).

לבד מזאת ישא כל צד בהוצאותיו ואיני מורה על השבת מחצית אגרה ראשונה. בשים לב לדרך הדיונית ולשלב הדיוני - אין מחצית אגרה שניה.

ניתן היום, י"ז אב תשע"ג, 24 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: